מי אתה הרב הלל בישקו? או
מייסד "בית מדרש גבוה" שסולק מלייקווד
מבוא
מדוע החלטתי לכתוב על הרב הלל בישקו – רב עלום שבוודאי רוב רובכם לא נתקלתם בשמו אי פעם? אין ספק שהיו לרב זה זכויות רבות מאוד בהרחבת לימוד התורה בליטא ובאנגליה בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, ועל כך בלבד ראוי הוא לאזכור ולהנצחה. אולם דומה שמפעלו התורני החשוב ביותר היה ייסוד הכולל "בית מדרש גבוה", המוכר היום בשם "ישיבת לייקווד" בניו ג'רזי.
אינני ביוגרף, וטרם הזדמן לי לכתוב מאמר או ספר על אישיות רבנית כלשהי, חשובה ככל שהייתה. מדוע אפוא יצאתי מגדרי זה במקרהו של הרב הלל בישקו? כלום תולדותיו המרתקות והמורכבות מאוד (שדומה שלא פתרתי את התהיות שבהן עד תומן) הן שהניעוני לתארן ולפרטן? לא. הסיבה פשוטה יותר – החלטתי להעלות את זכרו מתהום הנשייה מחמת העוול המשווע שנעשה לו: האיש שזרע את הגרעין לאחת הישיבות הגדולות והמפוארות ביותר בעולם היהודי של היום – זכרו נמחק לגמרי מההיסטוריה של ישיבה זו בפרט ומתולדות החינוך האורתודוקסי בארצות הברית בכלל. ולא מקרה הוא. על כך – בסיפור שלפנינו.
"קראתי את מאמרך על תנועת 'תפארת בחורים' בליטא, שהתפרסם בכתב-העת 'ציון' ב-2017. הנוכל להחליף מילה על כמה מציטוטיך במאמר?" דואר אלקטרוני תמים זה עורר פעילות אינטנסיבית יום-יומית בת שנה ויותר, שהקיפה יבשות ועירבה אנשים רבים.
היה זה מיד בתום חג הפסח תש"ף (2020) כשהודעה ממען לא מוכר הופיעה בדואר האלקטרוני שלי. פתחתי אותה. היא הייתה כתובה אנגלית, וחתומה בידי אדם בשם מרטין שטרן. הכותב הציג את עצמו כמי שערך את הביוגרפיה של הרב מאיר שפירא, ביוגרפיה שכבר הספיקה לצאת לאור בחמש מהדורות.
הייתי סקרן לדעת מה היה לאיש לומר על מאמר שכתבתי די מזמן. כבר באותו היום שוחחנו בטלפון.
"קראתי בעיון את מאמרך, אף כי באיחור של שלוש שנים. כשהגעתי לתיאור פועלו של הלל בישקו באנגליה, נדרכתי".
הרב הלל בישקו היה ממייסדיה של תנועת "תפארת בחורים" בליטא העצמאית, תנועה שקידמה הוראת לימודי יסוד תורניים לפועלים ולבעלי מלאכה בשעות הערב. כשהחל לשמש שליח בשכר לאיסוף תרומות באנגליה מטעם "כולל קובנה", הוא התנדב בו בזמן גם להתרים שם למען תנועתו, תפארת בחורים, כדי לחזק את מעמדה הכלכלי ולאפשר את המשך התפתחותה בליטא.
"אני עצמי יליד לונדון", המשיך הדובר, "ואף שאני מתגורר כבר שנים רבות בארץ, אני מכיר היטב את הדמויות היהודיות המשפיעות שהתגוררו בעיר זו במאה ה-20".
כך התחילה השיחה, וליתר דיוק המונולוג של מרטין שטרן. תהיתי מה הוא בא לחדש לי או ליתר דיוק – מה רצונו ממני. לא הייתי צריך לחכות לכך זמן רב.
"אני יכול להגיד לך", הוסיף לדבר, "שהדמויות הנזכרות במאמר, אשר סייעו לבישקו בהתרמות ושבעצמן תרמו, כגון הנדיבה שרה פורטוגל, אינן מוכרות לי כלל וכלל. וכאמור, הייתי אמור להכיר נדיבה כזאת אם אמנם התגוררה בלונדון".
וכאן הוא הגיע למשפט המפתח בדבריו: "יש לי תחושה שאותו בישקו יצר מצג שווא לפני ראשי תנועת תפארת בחורים בליטא, ולמעשה הוא המציא את הדמויות האנגליות האלה".
חשתי כאילו נחתה מהלומה על ראשי. כלום נפלתי בפח ופרסמתי עובדות דמיוניות שגיבב לו נוכל בשם בישקו? הייתכן? והלוא מאמרִי, שבכתיבתו השקעתי זמן רב מאוד בהשוואה לשאר מאמריי, הושתת על אלפי מסמכים של התנועה, ובהם עשרות מכתבי תודה של המרכז אל שרה פורטוגל, השתתפות בצער על מות בנה, וברכות מזל-טוב לנישואי נכדתה!?
חשתי בבירור שלא יכלה להיות בידי טעות. ובכל זאת החשש כרסם – אולי הוטעיתי וכתוצאה מכך הטעיתי את הרבים? ועוד בכתב-העת היוקרתי של ההיסטוריונים הישראלים?!
מי אתה הרב הלל בישקו? זו הייתה הכותרת הלא-כתובה שהתנוססה מעל תחילתו של מסע אחר האיש העלום הזה. וככל שניסינו להתחקות אחריו כן הלך וגדל מעטה המסתורין שאפף אותו.
הניסיון הפשוט ביותר לבדוק מה ידוע על הרב הלל בישקו היה עיון במרשתת. בחיפוש זה התבלט אתר "קברים". האתר, שנוסד ב-2007, נועד לתעד קברים של צדיקים בצפון אמריקה, והוא התברר כמקור לא אכזב לחידתיות אישיותו של הרב בישקו.
מנהל אתר "קברים", ברוך אָמְסֶל מברוקלין, מצא ברב הלל בישקו צדיק שהיה ראוי לרְשוּמה באתרו. ואכן, ברשומת הרב בישקו צוין שהוא הלך לעולמו ב-1960, ונקבר בבית הקברות "בית ישראל" בווּדברידז', ניו ג'רזי. כמו בכל רשומה באתר, היה אמור להופיע בה תצלום המצבה של הצדיק, אך במקרהו של הרב בישקו, לא כך היה הדבר לכתחילה. במקום מצבה צורף תצלום של חלקה ריקה...
ואם לא היה די בעובדה תמוהה זו, התברר שגם אשתו, שרה גיטְל בישקו, שהלכה לעולמה שבע שנים לפניו ונקברה באותו בית קברות, לא זכתה למצבה.
כיצד ייתכן שהרב בישקו, שצדיקותו הוכרה, הותיר את קבר אשתו בלא מצבה? כלום לא היה די כסף בידו לעשות זאת? ואולי ציפה, וייתכן שאף ציווה, שלאחר מותו יעלו את עצמותיו עם עצמותיה לארץ ישראל?
לתמיהה זו התווספה תמיהה גדולה אף יותר, שעלתה גם מגולשים באתר – מדוע לא הוקמה מצבה על קברו של הרב בישקו מזה יובל שנים, והלוא לזוג בישקו היה בן שנותר בחיים, אהרן (אֶדי), שהתגורר במינכן והגיע במיוחד לניו יורק לקבורת אביו? וכי לא היה בידו לדאוג למילוי רצונו של אביו או למצער להקמת מצבות על קברי הוריו?
מנהל האתר פנה לאחראים על בית הקברות כדי לוודא שהרב ואשתו עדיין קבורים במקומם. לאחר שקיבל תשובה חיובית, קרא למימון הקמה של מצבות בעלות של $4000.
חלפו שלושה חודשים. התשועה באה מישראל דווקא. בדעתו של עמנואל רייבשטיין מתל-אביב עלה לבדוק שמא יש במרשתת ידיעות על דודו הרב הלל בישקו – אחי אמו דוֹבֶּה. מיד בתחילת החיפוש הוא הגיע לאתר "קברים", ושם מצא את קריאתו הפתוחה של מנהל האתר לסייע במימון הקמת הקברים. עמנואל התייעץ עם אחִיו, והם החליטו לתרום לטובת הקמת המצבות על קברי דודיהם.
חצי שנה עברה מאז ההיענות של האחים רייבשטיין. הרב ג'ק מיוּלר מלייקווד, שכנראה טיפל אישית בתרומות מטעמו של מנהל האתר, הודיע כי נאסף די כסף. הוא אף קבע מועד התכנסות לגילוי המצבות – יום הזיכרון של הרב בישקו, כ"ח באדר ב' תשע"א, 3 באפריל 2011.
לאחר האירוע הוצבה תמונת המצבה החדשה ברשומת הרב בישקו באתר "קברים".
בכך הסתיים פרק הקבורה המסתורי של הרב בישקו, גם אם באיחור רב – כיובל שנים לאחר מותו.
אולם הפרשה לא תמה; להפך – נפתח פרק חדש ומסעיר.
בחלוף שנתיים להקמת המצבה התעורר איש האשכולות הרב יעקב דוב מילר מארצות הברית לשאול שאלה תמימה: מדוע לא נרשם על המצבה שם אביו של הרב בישקו – שאול, על-פי עדות אחיינו – כנהוג בכל מצבה?
איש לא ידע לענות על שאלה זו.
התחלתי בעצמי לנבור בארכיוני ליטא בניסיון להתחקות אחר מוצאו של הרב בישקו. ומה שמצאתי היה לא פחות ממדהים.
ראשית מצאתי את תעודת הנישואין של הורי עמנואל רייבשטיין מ-1939. שם הופיע כי אמו, דוֹבֶּה בישקו, הייתה בתם של יצחק בֶּר בישקו מקובנה ומרים זְ'מוּדְז'יאק, וכי היא נולדה ב-1912 בעיירה ברנוביץ'. מוזר מאוד, חשבתי לעצמי, לא בפלך קובנה ולא בפלך וילנה, אלא בפלך מינסק המרוחק!
באותו החיפוש שמחתי למצוא גם את תעודת הנישואין של הרב בישקו מ-1912 בעיירה וילְקי בפלך קובנה. שם הופיע כי הוא מאוּשְפּול שבפלך קובנה, יליד 1881, וכי שם אביו – יצחק בֶּר.
שם האב, יצחק בר, שנזכר בשתי תעודות הנישואין, הוכיח התאמה בין האח והאחות. ובכל זאת בלט משהו מוזר בשתי תעודות אלו – הפרש הגילים בין האח והאחות, שהגיע לכדי 31 שנים.
הוספתי להתחקות אחר תעודות אחרות, ומצאתי את תעודת הלידה של הלל בישקו מ-1880 בעיירה סֵיְיני בפלך סוּבָלק. שם הופיעו שמות הוריו: יצחק בֶּר וחיה ציפֶּה בְּרַמסון.
תעודה זו הוכיחה כי הלל ודובה היו אחים מאב בלבד. הדבר הניח את דעתי שכן הפרש הגילים הגבוה ביניהם זכה להסבר טוב.
אולם אז מצאתי את תעודת הפטירה של האב. יצחק בר הלך לעולמו בעיירה סייני בשנת 1905.
1905?? הכיצד?! הרי דובה נולדה ב-1912 – שבע שנים לאחר מות אביה?!
טבען של תעודות נישואין מאותה העת שהן לא היו מדייקות בגילי החתן והכלה, והנחתי שהיא כנראה נולדה לכל המאוחר ב-1905, לפני מות אביה. אולם עדיין היה קושי מסוים בנתונים. בתעודות נזכר אביה בעיירות בפלך קובנה ובסייני שבפלך סובלק, ואילו דובה נולדה בברנוביץ' שבפלך מינסק שבמזרח! לא זו אף זו, בְּנה עמנואל טען ששם אביה היה בכלל שאול!
שנים רבות חקרתי בארכיוני ליטא את תולדות משפחתי; אמנם מצאתי אי-התאמות, אך בבלבול כזה של נתונים טרם נתקלתי.
משיחתו של מרטין עם עמנואל עלו נתונים מפתיעים מאוד: אבי אמו היה שאול שטיין, ואחיה הלל החליף את שם משפחתו משטיין לבישקו! מיד התקשרתי בעצמי לעמנואל, והוא סיפר סיפור מעניין ומוזר:
אכן, לאמו דובֶּה הייתה אם בשם מרים, ודובֶּה עצמה נולדה בלכוביץ' ליד ברנוביץ'. ואין הדבר צריך להתמיה אותי שכן הורי אמו חיו בפלך מינסק ולא בפלכים הליטאים המסורתיים. הלל עצמו, ששמו המלא היה יצחק הלל, גידל את דובה כבת, ואולי אף אימץ אותה לבת.[1] הוא אף לחץ עליה לעזוב את ליטא לאחר חתונתה ב-1939, אך הזוג רייבשטיין הצעיר לא עזב, נשאר בליטא, וסבל את מוראות השואה בגטו קובנה ובמחנות בגרמניה. עמנואל עצמו נולד בגטו ונמסר לגויה ב-1943. לאחר המלחמה הבריחה אותו אמו מבית הגויה.
פניתי לארכיונים המקוונים של יהודי בלרוס. שם מצאתי את הסיפור הזה:
בעיירה לַכוביץ' במחוז ברנוביץ' שבפלך מינסק התגוררה משפחת שטיין – האב מתתיהו, ולו בן שאול, יליד 1867. כשגדל, הוא התחתן עם בת המקום מרים זְמוּדְז'יאק.
הואיל ועדות עמנואל, שהורי אמו היו שאול שטיין ומרים, תאמה את הממצאים בארכיוני בלרוס, יוצא אפוא שיצחק בער באמת לא היה אביה של דובה, והדבר אף התאים לעובדה ששנת מותו קדמה לשנת לידתה.
בינתיים קיבל מרטין מג'ק מיולר מלייקווד רשימות ששלח אליו גרי פָּלְגוֹן, מומחה לענייני ברנוביץ' באתר הארכיונים המקוון של בלרוס, ובהן תולדות משפחת שטיין, שלמד מבני משפחה זו. בין היתר הופיע שם שלדובה היה אח יצחק הלל שטיין, והוא שינה את שם משפחתו לבישקו. בשיחה עם פלגון הוא הוסיף וסיפר כי יצחק הלל שטיין למד בישיבת סלוצק, ולאחר שקיבל סמיכה לרבנות כעס על בני משפחתו שלא היו אדוקים דיים, ולכן שינה את שם משפחתו לבישקו. הוא נשא לאישה את שרה גיטל, והיו להם שני בנים.
אם כן, הבלבול היה בעיצומו. מצד אחד תעודות מבלרוס וסיפורי המשפחה, שלפיהם בין ילדי שאול ומרים שטיין בלכוביץ' היו בת דובה ובן יצחק הלל שטיין-בישקו (או בכינויו השגור "איצֶה"), ומצד אחר תעודות של אותם אח ואחות מארכיוני ליטא, שלפיהן אביהם היה יצחק בֶּר בישקו, שכביכול מת זמן רב לפני לידת בתו.
והנה הסתבר שלא רק אני הייתי מבולבל מהנתונים הסותרים והמביכים. ג'ק מיולר שלח למרטין את תצלום הכתובה העברית של הרב בישקו, ובשיחה טלפונית סיפר כי נודע לו מפי מרדכי פֵּלְץ, גבאי בית הכנסת של הרב בישקו, שהכתובה הזאת מזויפת, וכי הזיוף נעשה בידי הבן אֶדי (אהרן), כדי לערער על הצוואה, ולכן השמות בה אינם נכונים. הגבאי אף הוסיף שלעליות לתורה היה הרב בישקו נקרא בשם שונה מהשם שהופיע באותה הכתובה [=הלל בן יצחק בר]. ג'ק, שהיה מעורב בניסוח המצבה, הסביר שדברים אלו של הגבאי היו הסיבה מדוע נמנע מלכתוב על מצבה את שם האב.
הבטתי בכתובה העברית, והופתעתי מאוד. היא תאמה לגמרי לרישום הנישואין בספרי המֶטריקציה שבארכיון הליטאי, ספרים שלא הייתה כל אפשרות לזייפם. אם כן, מה כאן היה הזיוף? אולם מעל תהייה זו ריחפה שאלה מטרידה יותר: האומנם היו שני הלל בישקו – הלל בן יצחק בֶּר בישקו, שזו הייתה הכתובה האמתית שלו, ויצחק הלל בן שאול שטיין, שמשום מה שינה את שם משפחתו לבישקו? והרי אם המדובר באותו האדם, כי אז לא יכול להיות שלאב ולבן יהיה שם זהה "יצחק"?! לכן אין כל דרך אלא להפריד בין שני האישים האלה. אולם מצד שני, נראה שבהמשך דרכם – הם נעשו כביכול אדם אחד, שכן שמות האישה והילדים הופיעו הן במסורת המשפחתית שהביא גרי פלגון ברשימות שלו והן בארכיוני ליטא! יתרה מזו, גם האחות דובה שהייתה בתו של שאול שטיין ולא יכלה גם היא להיות בתו של יצחק בֶּר, נזכרה בספרי המטריקציה הליטאיים כמי שנולדה בברנוביץ', הסמוכה ללכוביץ', כביכול היה מדובר בכל זאת באותה האישה. החידה אפוא הייתה גדולה ולא פתירה.
התחלתי לשער שאולי האחות דובה אומצה בידי הלל בישקו, ובעקבות כך גם קיבלה את שם אביו יצחק בֶּר, אף שאביה הביולוגי היה שאול שטיין, והיא הייתה אחות אמתית של יצחק הלל שטיין-בישקו אחר.
ואז באה שיחה טלפונית שהעלתה אותי על הדרך הנכונה.
השיחה הייתה עם אחיין של יצחק הלל שטיין-בישקו, שאול שטיין. הוא סיפר כי תמיד תהה בפני אביו מדוע שינה הדוד יצחק הלל את שמו לשם בישקו, אך האב סירב לענות. אולם מישהו אחר סיפר לו שיצחק הלל נדרש להתגייס לצבא, וזו אולי הייתה הסיבה לשינוי השם. וכאן הוסיף שאול נתון שהדהים אותי: הוא שם לב שבסמליל שעל דף המכתבים של "בית מדרש גבוה" באמריקה צוין שם המייסד: הרב י. הלל בישקא שליט"א.
כדי להבין את תדהמתי לנוכח ממצא זה, עליי לפתוח בפרק אחר, מסתורי לא פחות, על פועלו של הרב הלל בישקו בארצות הברית. דרכו לשם הייתה ארוכה, ואעמוד בתמצית על האירועים העיקריים בה.
תקופת ליטא
כאמור, הרב הלל בישקו היה מהמייסדים של תנועת תפארת בחורים בליטא. ההיסטוריה של תנועה זו חוזרת לשנות התשעים של המאה ה-19, עת החלו להיווסד חברות לימוד בסיסי לצעירים בני המעמד הנמוך, שעבדו למחייתם כפועלים, בעלי מלאכה או סוחרים זעירים. רובן של חברות אלו נסגרו בצוק העתים במלחמת העולם הראשונה.
לאחר שנוסדה מדינת ליטא העצמאית, החלו חברות תפארת בחורים לשוב ולקום בעיירותיה, והיוזמות להקמתן כבעבר היו יוזמות של יחידים. ראשונת החברות נוסדה בפרוור הקובנאי סְלַבּוֹדְקָה בשנת 1922. לרבי של החברה החדשה נתמנה אחד ממייסדיה, הרב הלל בּישְקוֹ, והוא החל ללמד שבעה בחורים עמלים שנתרצו להאזין ללקחו. מקום הלימוד היה חדרון מוזנח בלא חשמל וחימום בבית הכנסת "זבחי צדק", ובו שולחנות וספסלים שבורים. אחד הבחורים הראשונים נזכר כעבור שנים בערגה באותם הימים:[2]
פעם אחת, בערב שבת, הכפור צרב, ואנו רעדנו מקור, פשוטו כמשמעו. פתאום נשמע [הזֶמר] "ברוך אלֹהינו שבראנו לכבודו... והבדילנו מן התועים...", ובעצת הרבי האהוב שלנו, הרב ר' הלל בישקו שליט"א, יצאנו לחטוף ריקוד קצר. וככל שנקפו הרגעים נעשה הריקוד עֵרני וחזק יותר, ונעשה כל כך חם, כל כך לוהט.
הרב בישקו לא נשאר בתפקידו זה זמן רב, ועד מהרה החליפוֹ רבי אחר. הרב בישקו "נעלם" לכמה שנים. להיכן הוא נדד? ייתכן שלאותה התקופה שייך התיאור הזה, המופיע בעדות בספר הזיכרון לקהילת יוּרְבּוּרְג:[3]
דמות מעניינת וססגונית בחוגי הדתיים היה הרב בישקו. הוא לא נמנה על "כלי הקודש" בקהילה, שכן היה תעשיין בקנה-מידה קטן. בביתו הפרטי היה לו בית-חרושת לכל מיני ממתקים. מעיסוקו זה הוציא את לחמו. אולם הרב בישקו, שהיה תלמיד-חכם, לא הסתפק בעבודתו הפיזית, אלא הקדיש הרבה מזמנו להפצת דעת היהדות בקרב הדור הצעיר. הוא היה ממייסדי חברת "תפארת בחורים" וגם ישיבה קטנה, בה הרביץ תורה לבני הנעורים, בשעות בין הערביים. הרב בישקו היה, עם כל מוזריותו, אדם חביב ועממי באופי, ועם כל רצונו ומסירותו להפיץ תורה ברבים לא היה רחוק מהוויות העולם הזה. את ילדיו שלח לגימנסיה העברית.
עדות קצרה ומשלימה של יליד העיירה הופיעה גם היא באותו ספר זיכרון:[4]
העסקן הראשי למען בית ספר עברי היה הצוקערניק, הרב בישקו, בעל בית-החרושת לסוכריות... רב בישקו זה עסק בשני דברים – בתורה ובצוקערקעס [=סוכריות].
אם כן, מסתבר שהרב בישקו התגורר בעיירה יורבורג, השוכנת כ-100 ק"מ מערבית לקובנה, ועסק למחייתו בייצור ביתי של סוכריות, ולכן כונה בעיירה בכינוי "צוּקֵרְנִיק" [יצרן הסוכריות].[5]
שתי העדויות מספרות לנו שלצד הפצת התורה גילה הרב בישקו אהדה יתרה למפעל העברי שהלך והתמסד בליטא, ואף היה שותף פעיל בו. הדבר התבטא במעורבותו למען בית הספר העברי ביורבורג, שהוקם על-פי רצון ההורים במקום התלמוד-תורה המסורתי שמלפני-מלחמת העולם הראשונה, ובשליחת ילדיו לגימנסיה העברית המקומית.
אנסה לשים את העובדות האלה על ציר הזמן:
בית הספר העברי נוסד בעיירה ב-1919, ומוסד ההמשך – הגימנסיה העברית – ב-1921. בתיאור הראשון חסר פירוט מי מילדי משפחת בישקו למד בגימנסיה זו; הבן הבכור אהרן (יליד 1913) הגיע לגיל כניסה לגימנסיה בשנת 1924 (ב-1929 הוא כבר הופיע בתמונת המחזור של ישיבת סלבודקה); הבת שיינה (1917) עשויה הייתה להצטרף לגימנסיה ב-1928, והבן הצעיר יהודה (1918) יכול להצטרף אליה ב-1929.
התיאור הראשון מציין כי הרב בישקו היה ממייסדי חברת תפארת בחורים המקומית. אכן, מקורות אחרים מאשרים שהוא יסד אותה, בשנת 1929, ואף דאג להקמת חברות לימוד לצעירים יותר בני העיירה, בשנת 1935.
אפשר אפוא להסיק שהוא התגורר ביורבורג מאז שיבתו מגלות רוסיה, לפחות עד לשלהי שנות העשרים.[6] אולם ישיבתו ביורבורג לא הייתה רציפה, שכן דומה שהרב בישקו נועד לעשייה שחרגה בהרבה מגבולות עיירה ליטאית מצויה.
ברחבי ליטא הלכו וקמו חברות תפארת בחורים ביוזמות של יחידים. כאמור, הראשונה בהן הייתה בסלבודקה, שהרב בישקו היה ממייסדיה וממוריה. לאחר שפעלו בליטא 26 חברות, נוסד בשלהי 1927 מרכז שאיגד אותן לתנועה, בדומה לתנועות אחרות באותה התקופה בליטא. שאיפת המרכז הייתה לחזק את החברות הקיימות ולהקים חברות חדשות בעיירות ליטא. בחושיו המסחריים הבין הרב בישקו שכדי להתרחב כראוי, היינו להקים חברות תפארת בחורים כמעט בכל עיירה בליטא, יידרשו משאבים נכבדים ביותר ששום יוזמה של יחידים או מגבית פנים-ארצית לא תוכל להשיגם. לפיכך הוא הגה רעיון לצאת לאנגליה ולהקים שם קרנות שתיתמכנה באופן קבוע בידי בעלי אמצעים מהקהילות האורתודוקסיות המקומיות, והן שתממנה באופן חודשי את פעילות המרכז. לצורך קיומו החומרי האישי הוא הציע למנהל כולל קובנה-סלבודקה לשמש שד"ר בשכר של הכולל באנגליה.[7] אכן, ב-1928 הוא יצא לאנגליה בשליחות הכולל ובשליחות התנועה.[8]
השליחות בבריטניה
הרב בישקו ניסה לעניין תורמים בערי ליברפול ולידס שבאנגליה ובעיר בלפסט שבצפון אירלנד, ואף יצא מחוץ לממלכה הבריטית והגיע לערי אירלנד החופשית דבלין וקוֹרק וכן לאמסטרדם ולגרונינגן שבהולנד. הצלחה רבת ערך האירה לו פנים בעיר בירמינגהם באנגליה, שבה החל הנדיב יצחק מנדל גְלָס לתרום בקביעות למרכז משלהי שנת 1929, ועשה זאת באמצעות ריכוז תרומות של שישים ותשעה יהודים מקהילתו.[9] אולם דומה שלשיא הצלחתו הגיע הרב בישקו כבר בסוף קיץ 1928 כשעלה בידו לרתום לפעילותו את אחת מנדיבות לונדון, שרה אֵתל פורטוגל. אמנם תרומותיה באותה העת היו מזדמנות בלבד, אולם היא קיבלה עליה להקים מערך סיוע קבוע באמצעות ריכוז תרומות מעשרים ושניים נדבנים לונדונים. התרומות המרוכזות שהיא החלה לשלוח אל המרכז מדי חודש בחודשו למן ראשית 1929 הצילו אותו מחידלון.[10]
את כל זאת פירטתי במאמרי בכתב-העת "ציון". כאמור, מרטין שטרן הציב סימני שאלה על דבריי ותהה האומנם הייתה אישה כזאת במציאות של הימים ההם בלונדון. כחודשיים לאחר תחילת המחקר שלנו, כתבתי למרטין:[11]
אני מאמין גדול בכל מה שדיווח בישקו. לא עולה על הדעת שהוא ישקר לחברי תפארת בחורים וימציא להם נדבנים שלא היו בלונדון או בבירמינגהם. את העבודה שלו למען תפארת בחורים הוא עשה בהתנדבות מלאה! (הוא קיבל שכר רק מכולל קובנה).
זו הסיבה שלא הייתי מוכן לקבל את הערעור שלך על מה שכתבתי במאמרי. לדעתי, אין מילה אחת של טעות במאמר, וזה עוד יוכח בעתיד. יבוא יום ועוד נגלה את שרה פורטוגל מלונדון ואת מנדל גלס מבירמינגהם. אין לי ספק בזה.
לפתרון חידה זו גייס מרטין את עזרתו של הרב מאיר זלֵזְניק, ששימש בעברו רב של בית כנסת בלונדון, והכיר היטב דמויות יהודיות רבות בעיר זו. הרב זלזניק עיין בכתבות שהופיעו בעיתון ג'וּאיש כְּרוֹניקל בשנות ה-30, אשר תיארו את חברות תפארת בחורים שהוקמו באנגליה ביוזמתו של הרב בישקו. הוא זיהה את רוב הדמויות שהיו קשורות לפעילות תפארת בחורים באנגליה, אך מעולם בעבר לא נתקל בשמו של הרב הלל בישקו ואף לא בשמה של הנדיבה שרה אתל פורטוגל. שמה גם לא עלה בחיפושיו הנרחבים במרשתת, ואף הפרטים שמסרתי לו על בנות משפחתה לא סייעו לו בחיפושיו, שכן היו להן שמות משפחה נפוצים למדיי.
פריצת הדרך אירעה בסוף שנת 2020, כמחצית השנה למן תחילת המחקר שלנו. היה זה לאחר שמצאתי בביטאון של תפארת בחורים בליטא דין וחשבון מפגישה רבת-משתתפות שהתקיימה בביתה של שרה פורטוגל בשנת 1930, ושבה נשאו דברים הרב בישקו והרב ד"ר אליעזר זאב קירזנר (1896–1991).[12] הרב זלזניק זכר שבאותה העת היה הרב קירזנר רבו של "בית המדרש סְטָמְפוֹרד היל" ברחוב גְרוֹב לֵיין 26, בית כנסת בעל אופי ליטאי-פולני. בדעתו עלה הרעיון שמא הייתה הנדיבה פורטוגל אחת מחברות בית הכנסת של הרב קירזנר. הוא החל לחפש בכיוון זה, ועד מהרה מצא רשימה ארוכה של גבאים מבתי הכנסת בלונדון מ-1931. ברשימה זו הופיעה שרה פורטוגל!
אכן, כמו ששיער הרב זלזניק נכונה, הייתה שרה פורטוגל חברה ב"בית המדרש סטמפורד היל". יתרה מזו, כיאה למעמדה, היא אף שימשה נשיאה של אגודת עזרת הנשים בבית כנסת זה.
ובכן, היא לא הייתה "המצאה" של הרב בישקו, כחשדו של מרטין שטרן, אלא דמות קיימת ואף בעלת מעמד בלונדון.
מנקודה זו ואילך נפתח סכר של מידע על אודות גבירה זו, שכן כמה מצאצאיה שימרו מידע על אם המשפחה. מה הם אפוא עיקרי הפרטים שהתגלו ממחקריהם וממחקר-המשך שלי?
שרה אתל פורטוגל נולדה ב-1861 באוּמן שבפלך קיוב בשם הנעורים חכם.
היא נישאה לאיזק אברהמס, ונראה שלאחר שהוא הלך לעולמו, היגרו שרה וילדיה ללונדון.
היא נישאה בשנית לרב הארי פורטוגל. לאחר מותו ב-1904, היא נותרה אלמנה עד לסוף חייה בהתגוררה בבית נכבד בן שלוש קומות בדרך קָזֵנוֹב 111 ברובע הַאקְני בלונדון.
עד כאן הפרטים היבשים. אולם מי באמת הייתה שרה פורטוגל/אברהמס/חכם?
תמונת שרה פורטוגל, שהייתה תלויה בסוכה שבדרך קזנוב 111 (תודות לסנדי ליטמן; מגנזי סבתה ברטה קרמר).
מעדויות משפחתיות מתגלה שהיא הייתה אשת חסד מובהקת. עניים היו צובאים על דלת הקומה התחתונה שבביתה בדרך קזנוב 111, ואוכלים על שולחנה ארוחות בוקר שהיא הייתה מכינה להם.
בעת מלחמת העולם הראשונה, אחד מאורחיה היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של יפו לפני המלחמה ורבה של קהילת "מחזיקי הדת" בלונדון בתקופת המלחמה.
אם כן, לא יפתיע אותנו שהיא נרתמה לסייע למרכז תפארת בחורים שבליטא. יתרה מזו, כשהיה הרב בישקו מגיע ללונדון, היא הייתה מפנה לו את חדר השינה שלה, וכאשר הוא חזר לעיר עם אשתו, פורטוגל פינתה לתקופה ארוכה יותר את חדר השינה – שם השתכן הזוג בישקו אולי עד למותה ב-1935 או אף עד למעברם לעיר מנצ'סטר.
מצבת שרה פורטוגל בבית הקברות באדמונטון, לונדון
הכנסות המרכז מהפעילות של הרב בישקו באנגליה היו נתח נכבד מכלל תקציבו, 40% בשנת 1931. דומה שבאותה העת הוא שהה ארוכות במדינה זו, וייתכן שאף הביא לשם את בני משפחתו. ראיה לדבר אפשר למצוא בעובדה שאת בנו הבכור אהרן הוא שלח מלונדון ללמוד בישיבה הליטאית-נוברדוקאית בפינסק. ב-1929 עדיין למד אהרן בישיבת סלבודקה, וייתכן שהפסיק את לימודיו בה לצורך מעברו הזמני לאנגליה. משום מה העדיף אביו כי את לימודי ההמשך שלו בישיבה יעשה לא בסלבודקה שבליטא, שהייתה אמונה על שיטת "גדלות האדם" אלא בישיבה נוברדוקאית מרכזית בפינסק שבפולין, ששיטתה בתורת המוסר הייתה "שפלות האדם" – שיטה הפוכה לשיטת סלבודקה.[13]
האם עסק הרב בישקו באנגליה בתרומות בלבד? מסתבר שהוא ניצל את שהותו במדינה זו כדי להפיץ את בשורת הלימוד גם בה. ב-1930 הוקמה בעיר ליברפול חברת תפארת בחורים, אחת החברות הראשונות באנגליה, ובמחצית שנת 1931 כבר פעלו במדינה זו תשע חברות, רובן ככולן ביוזמת הרב הלל בישקו.[14]
הוא אף עסק בקידום לימוד מתקדם יותר באנגליה: ב-1929 היה מעורב בייסודה של ישיבת "בית יוסף" בגֵיְיטְסְהֶד שבצפון-מזרח אנגליה, ישיבה שנחשבה שלוחה של תנועת ישיבות נוברדוק.[15] בתחילת שנות ה-30 הוא הקים חברה ללימוד גמרא בעיון בדַלְסְטוֹן שברובע האקני בלונדון, ובראשה העמיד את הרב אליהו אליעזר דסלר.[16]
מרכז תפארת בחורים בליטא ראה בהתפתחות חברות שמחוץ למדינה סיבה ראויה לקרוא לוועידה של כל ארגוני תפארת בחורים כדי להצהיר על הקמת תנועה כלל-עולמית. ברם, למימוש רעיון זה חסרו המשאבים הנדרשים, והוועידה מעולם לא כונסה. ואולם אף בלא הכרזה רשמית כבר בשנת 1931 ראה המרכז בתנועה הכלל-עולמית החדשה עובדה מוגמרת, וברב הלל בישקו – את ראשה ומנהלה.
המשבר שהביא עמו השפל הכלכלי של שנת 1929 בארצות הברית התגלגל גם לאירופה ועצר את פעילות התנועה בליטא. אספה של חברי המרכז בשלהי 1933 החליטה לעשות שינויים מפליגים: היא הדיחה את היו"ר המכהן של המרכז ומינתה את הרב הלל בישקו בהסכמתו ליושב ראש זמני. בהחלטה זו של המרכז היה צעד כלאחר ייאוש. הרב בישקו עמד בראש תנועת תפארת בחורים העולמית והיה האחראי הכמעט-בלבדי להשגת משאביה הכספיים.[17] במינויו ליושב ראש התנועה הליטאית היו הד ברור למצב החירום וצעד קיצוני לחילוץ התנועה משקיעתה. והנה, בחירה חריגה זו החזירה לעסקנים ולחברים את האמון במרכז ואת ההתלהבות לפעילות ארגונית מחודשת. היושב ראש החדש הפתיע בהצבת יעד יומרני: שמונים ביקורים בעיירות במרוצת חורף 1934 – חמישים מהם באופן מיידי – כדי לייסד חברות חדשות ולחזק ישנות. המרכז שב וחידש את הקשרים שלו עם החברות, והשליחים שלו הופעלו בלא לאות.
אכן, בחודשים שלאחר ההתחדשות היו יותר משישים ביקורים בעיירות, כשאחד השליחים הפעילים ביותר היה הרב הלל בישקו, שבעצם ימי החורף לא נרתע מלנסוע אל עיירות רחוקות על אף מצבו הרפואי החלוש והדרכים המשובשות. חברות רבות אורגנו מחדש, ואליהן הצטרפו עוד חברים ועסקנים. דומה היה שהתנועה שבה לכוחה לאחר נקודת השפל שלה, והיו שראו בפעילותה נקודת שיא וחוֹזקה יותר מאי פעם.
מלבד זאת, החל הרב בישקו להניע את המרכז בתנופה רבה גם בהקמת חברות לדור הצעיר, חברות "צעירי תפארת בחורים", לצד החברות הוותיקות. את הפעילות הזאת הוא עשה ברוב המקומות בעצמו: הוא שהתרוצץ מעיירה לעיירה, נאם בהן, שכנע והקים שם את החברות, והוא שלימד בהן את השיעור הראשון. וכך נכתב על פעילותו זו:[18]
כאשר היוצר המבוגר ביותר של "תפארת בחורים" שוב נודד מעיר לעיר..., כבר מאמינים כולם ברעיון הישן-החדש של רבי חייא, שאם ינטעו תורה בלבבות ילדינו לא תשתכח חס-ושלום תורה מישראל, ואם תורה לא תשתכח, לא ייעלם עם ישראל חלילה.
לא ברור על אילו מקורות תקציביים התבססה תכנית הביקורים היומרנית של המרכז לחורף 1934. סביר להניח שהרב בישקו הסתמך על הבטחות תורמיו באנגליה. ואולם תמיכתם בוששה לבוא, וכבר לאחר כארבעים ביקורים – מחצית התוכנית המקורית – שקע תקציב המרכז בגירעון גדול, ונציגיו נאלצו לפנות אל נדיבים בליטא כדי שיתרמו למגבית חד-פעמית להשלמת התוכנית. הרב הלל בישקו לא ראה מוצא אלא לשוב ולנדוד בקיץ 1934 לאנגליה כדי להשיג שם את המשאבים החיוניים כל כך להמשך פעילות המרכז.
זמן מסוים לאחר מותה של שרה פורטוגל, הגיע הרב בישקו לעיר מנצ'סטר. השכר שקיבל מאיסוף תרומות למען כולל קובנה לא הספיק לו עוד, והוא נאלץ להתיישב בעיר ולקבל את הצעת המינוי לרב של "פוֹקְס שטיבל" – בית כנסת חדש (נוסד ב-1935) שלימים ייקרא "היטוֹן פּארק שוּל". שם החל להרצות שיעורים בבוקר ובערב, שיעורים שברבות הזמן היו לשם דבר. כשהתמנה הרב אלכסנדר אלטמן (1906–1987) לרב הכללי של מנצ'סטר ב-1938, הצטרף אף הוא אל המאזינים לשיעורים האלה.
באותן שנות כהונה של הרב בישקו במנצ'סטר הוסיפה תנועת תפארת בחורים להתרחב באנגליה; ב-1937 כבר נזכרו 30 שיעורים של התנועה באנגליה, וב-1939 היו במדינה 40 חברות, ומתוכן 24 – בלונדון לבדה.
עם התקדרות המצב באירופה, ביקש הרב הלל בישקו מאחותו דוֹבֶּה, לאחר נישואיה באפריל 1939, למהר ולעזוב את ליטא. הוא עצמו הודיע גם כן לראשי קהילתו כי הוא מתכונן להגר לארצות הברית ביוני 1939. הרב אלכסנדר אלטמן, ששמע על כך, הפציר בו להישאר במקומו. הרב בישקו נענה, והאריך את שהותו במדינה.
במסעות התעמולה שלו באותם הימים למען תפארת בחורים – הן הקמה של חברות מקומיות והן איסוף תרומות למען תנועת האם בליטא – הוא הגיע לדבלין שבאירלנד החופשית, ובין היתר ל"בית הכנסת חברה תהילים" ברחוב לוֹמְבַּרד שבעיר (נוסד בידי יהודים מליטא ומפולין ב-1893). נראה שהוא הרשים את ראשי הקהילה המקומית, והתבקש להישאר בה ולשמש רב של בית הכנסת.
המלחמה החלה, ואירלנד החופשית הכריזה על נייטרליות. היא החליטה לסגור את גבולותיה בפני פליטים יהודים. על אף בקשת הקהילה להשארת הרב בישקו בתפקידו, גברה מדיניותה המגבילה של ממשלת אירלנד. ב-1940 חתם שר המשפטים האירי ג'רלד בּוֹלַנד (1885–1971) על צו פינוי רשמי לבני הזוג בישקו, והם נאלצו לעזוב את אירלנד, שנה בלבד לאחר התיישבותם בה. הם עברו לבלפסט, בירת אירלנד הצפונית. הפעם גמלה בלבו של הרב בישקו החלטה סופית להגר לארצות הברית. ויזת ההגירה הונפקה בבלפסט, וכעבור פחות מחודש הגיעו בני הזוג בישקו לאליס איילנד שבארצות הברית.[19]
ארצות הברית
אין לדעת מה שמע הרב הלל בישקו על גורל יהדות מזרח אירופה באותם הימים, אבל בחושיו החדים חש בצורך להכשיר מורי תלמוד מובהקים לישיבות האמריקניות הרבות. הוא היה הראשון שהעלה את רעיון ה"כולל" בארצות הברית, ובראשית שנת 1942 יסד כולל אברכים בעיר וַיְיט פְּלֵיינְס שבמחוז וֵסְטְצֶ'סְטֶר במדינת ניו-יורק.[20] את הכולל הוא כינה "בית מדרש גבוה באמריקה – כולל לאברכים".[21] הרב בישקו רצה למנות אישיות תורנית שתנהיג את הכולל, ואת מבוקשו מצא ברב יחיאל מרדכי גורדון (1882–1964), ראש ישיבת לומז'ה בפולין וראש שלוחתה בפתח תקווה, שלמן 1933 נדד ברציפות ברחבי ארצות הברית כדי לאסוף תרומות לקיום שתיהן.
הרבנים בישקו וגורדון הגדירו יחד את מטרת המוסד: "ליתן יכולת לאברכים מצוינים שילמדו 5 שנים לרכוש להם ידיעה רחבה בש"ס ופוסקים על פי סדר שהוסדר ממנהל המוסד".[22]
את חלוקת התפקידים ביניהם הגדירו כך:[23]
ראש המוסד ומנהלו הנהו הגרי"מ גארדאן שליט"א אשר על ידו יפוקח כל עניני הרוחניות והגשמיות והוא המשפיע והמשתדל שתתגשם כל מטרת המוסד בעזרת השם יתברך, ושתנתן להאברכים הספקתם הכלכלית ולאפשר להם למלא תפקידם הראוי בלי שום מפריעים, ואין רשות לזולתו להתערב בכל עניני ופרטי הנהלת פנימיות המוסד... הכנסות הכספים עומדות תחת הנהלתו של הרב הלל בישקא שליט"א, והוא המפקח על כל עניני אסיפת הכספים לראות בעלי חוב ולהמציא סכומי הכסף הדרוש להספקת האברכים ושאר הוצאות המוסד.
לרשות הכולל עמדו שלושה בניינים – בית מדרש, אכסנייה וחדר אוכל. הכוונה הייתה שהכולל ישמש 25 אברכים שיתמסרו כל היום ללימוד תורה ויִראה במשך 5 שנים. יום הלימודים נקבע מ-7 בבוקר ועד 10 בערב,[24] אולם סדר היום בפועל החל ב-7:45 והסתיים ב-22:15, ואִפשר לימוד ספרי חכמה ויראה בשעות 22:15–23:30.[25]
בידיי החזקתי את מסמכי הייסוד של הכולל. אחד מהם היה גיליון מכתבים של המוסד שבראשות הרבנים בישקו וגורדון, ובראשו הסמליל שעליו הצביע האחיין שאול שטיין.
פשר התדהמה
עכשיו אפשר לחזור לתדהמה שאחזה בי כאשר שאול שטיין שם לב שבסמליל של נייר המכתבים נכתב שמו של הרב בישקו בצורת: "הרב הג' ר' י. הלל בישקו". ממנו השתמע שראש הכולל היה יצחק הלל בישקו (בן שאול שטיין) ולא הלל בישקו (בן יצחק בֶּר)! עד אז היה ברור לי שמדובר בשני אישים נפרדים, שכן הוריהם היו בעלי שמות שונים, והלל בישקו, שהיה ממייסדי תפארת בחורים ומתומכיה הכספיים באנגליה, הוא שהתגלגל לארצות הברית והקים בה את הכולל. והנה להפתעתי הרבה, התברר לי שבראש הכולל עמד יצחק הלל בישקו ולא הלל בישקו!
ואולי באמת היה רק איש אחד כזה? והשינויים בשמות ההורים היו מלאכותיים?
לא נותר אלא להשוות בין תמונה של יצחק הלל שטיין-בישקו בצעירותו, שהייתה ברשותו של שאול שטיין, ובין התמונות המוכרות של הרב הלל בישקו. דא עקא, התמונה של יצחק הלל בישקו לא הייתה חדה דיה. ואז שלח עמנואל רייבשטיין את תמונת דודו יצחק הלל בישקו, תמונה חדה וברורה.
הרב יצחק הלל בישקו (מגנזי אחותו דובה רייבשטיין, באדיבות בנה עמנואל רייבשטיין)
השוויתי תמונה זו עם תמונת האִזרוח של הרב הלל בישקו בארצות הברית. מצאתי שבסבירות גבוהה מדובר באותו האדם!
את המסקנות שלי כתבתי למרטין:[26]
מוזר מאוד שהתמונה הזאת הייתה אצל עמנואל. עמנואל הוא בן של דובה שטיין-בישקו, והוא לא מכיר שנֵי הלל בישקו. הוא מכיר הלל בישקו אחד שהיה אח גדול של אמו, אימץ אותה, ישב בלונדון וביקש ממנה ב-1939 שתעזוב את ליטא. אז אולי באמת יצחק-הלל שטיין בישקו הוא-הוא הלל בישקו?
אבל אז אנחנו נשארים עם שאלות רבות – שמות ההורים השונים, הכתובה, הבלבול בשמות. זה סיפור בהחלט לא-נורמלי, וזה רק הרקע לסיפור הגדול יותר שאתה מדבר עליו – הדין-תורה.
מהו הדין-תורה שאותו הזכרתי כאן, ומדוע הוא הסיפור הגדול?
דין תורה
כבר בקיץ 1942 התפטר הרב יחיאל מרדכי גורדון ממשרתו כראש הכולל. במקומו נתמנה הרב מנחם מנדל זקס (1898–1974), שבעברו הרחוק יותר היה ראש "כולל קדשים" שליד ישיבת רדין, ומשלהי 1928 היה לראש הישיבה. גם הוא לא האריך בראשות הכולל, וכבר בשלהי 1942 עזב למונטראול. לראשות הכולל נתמנה הרב אהרן קוטלר (1892–1962), לשעבר ראש ישיבת קְלֵצק שבפולין. לא ברור אם בראשית תקופתו או לפניה נשתנה שם המוסד ל"בית מדרש גבוה כולל קובנה באמריקה". ייתכן שהשינוי נבע מהיוודע שבבי מידע על מה שהתרחש בליטא באותה העת, והרב בישקו רצה לראות בכולל שלו את המשכו של כולל קובנה החרב, שלטובתו עמל בנדודיו בצפון אירופה.
בפסח 1943 הועבר הכולל מווייט פליינס שבניו יורק ללייקווד, עיירת נופש קטנה בניו ג'רזי. האם הסיבה למעבר הייתה נעוצה במצב הרעוע של בנייני הישיבה? או בתנאיו של הרב קוטלר? או שמא בשכנועו של הרב ניסן וקסמן (1904–1982), ששימש באותה העת רב קהילת בית הכנסת "בני ישראל" בלייקווד? או שמא בכל אלה יחד?
בכולל בלייקווד למדו בתחילת הדרך 13 תלמידים, מהם ארבעה מלומדי הכולל בווייט פליינס,[27] ולאברכים שבהם הצטרפו גם בחורים לא נשואים, כביכול במסגרת ישיבה גבוהה. בראש המוסד הוסיפו לעמוד הרבנים בישקו וקוטלר.
אולם לא לאורך זמן.
מסיבה שאינה מחוורת דיה החלה מתיחות בין שני האישים, אולי בעניין תיחום גבולות האחריות של כל אחד מהם. גם התלמידים תפסו צד במחלוקת. הגיעו הדברים לידי כך שכמה מהם תפסו את הרב בישקו, הובילו אותו למונית, וסילקו אותו מהישיבה.
הרב בישקו לא קיבל את מעשהו של הרב קוטלר בשוויון נפש, והגיש אותו ל"דין תורה" באגודת הרבנים של ארצות הברית וקנדה. בית הדין התכנס ב-1944, כשבראש ההרכב ישב הרב משה פיינשטיין, ולצדו – הרבנים יוסף אליהו הנקין וחיים ביק, שלושתם גדולי תורה ופוסקי הלכה בולטים. יתרה מזו, הרב משה פיינשטיין היה אחד ממנהיגיה המרכזיים של אגודת הרבנים, הרב הנקין היה דמות משפיעה בה, והרב חיים ביק היה תלמיד-חבר של הרב פיינשטיין ושותף עמו בפסיקות הלכה.
בית הדין שמע את טענותיו של הרב בישקו, והכיר בעוול שנעשה לו. משהתברר שאי-אפשר להחזיר את המצב לקדמותו, בית הדין פסק כי הרב קוטלר ישלם פיצוי לרב בישקו בסך $5000.[28]
לאחר הסילוק מלייקווד
הרב הלל בישקו חזר לניו יורק, והתגורר בברוקלין, ברחוב 9 דרום, מס' 268. בקרבת מקום שכן כנראה בית הכנסת שלו, "קְיֵיפּ סטריט שול", ברחוב קְיֵיפּ, מס' 274. אולם בסוף שנות ה-40 הולאם בניין בית הכנסת לצורך סלילת הכביש המהיר ברוקלין-קְווינס. הרב בישקו קיבל פיצוי כספי, ועבר לבניין קרוב, מעֵבר לאזור ההלאמה, ברחוב קייפ, מס' 345. סמוך לבניין זה שכן גם בית הכנסת החדש שלו, ברחוב קייפ, מס' 326 (פינת רחוב 5 דרום), שבו שימש רב ונשא דרשות. שם בית הכנסת היה "תפארת בחורים" או "תנועת חפץ חיים". תיאור בית הכנסת הופיע במודעה של ועד בית הכנסת לקראת הימים הנוראים:[29]
בית הכנסת תנועת חפץ חיים הוא מקום תורה ותפילה נדיר, שנוסד בייחוד לשומרי תורה ומצווה אורתודוקסיים, ומצטיין תמיד בתפילה ובלימוד הנלהבים שלו, ונאמרים בו שיעורים ותהילים, שמונהגים בידי רב בית הכנסת. בית הכנסת נפתח כל יום ב-5 לפנות בוקר ונשאר פתוח ללימוד ולתפילה עד 9:30 בערב. בבית כנסת זה מעולם לא מדברים בעת קריאת התורה, חזרת הש"ץ או קדיש, אפילו לא בדברי תורה.
הרב בישקו החל במסעות ברחבי ארצות הברית מטעם ישיבת "החפץ חיים" כמנהיג הרוחני שלה, כדי להפיץ אידאלים ברוח החפץ חיים – זהירות בדיבורים אסורים, לשון הרע ושיחה בעת התפילה. הוא גם פעל להפצת ספרי החפץ חיים לזיכוי הרבים. מלבד זאת, הוא גם היה מעורב בייסודם של מוסדות תורנים: הוא הקים כולל מאוחד בעיר ניו יורק, כנראה ב-1946,[30] ומילא תפקיד מרכזי בייסוד ישיבתו של הרב ישראל גוּסְטְמן (1908–1991), "ישיבת נצח ישראל – וילנא רמיילס", ב-1950.
סוף דבר
ב-1953 הלכה לעולמה שרה גיטל בישקו בגיל 79. הרב הלל בישקו חי אחריה עוד שבע שנים. וכך נכתב במודעת הפטירה שלו ב-1960:[31]
בשבת האחרונה הוא הוזמן לדבר ביאנג יזראעל בבארא-פאַרק. הוא דיבר על חיזוק התורה והיהדות בסגנון המתלהב שלו. בהליכתו מבית הכנסת, מיד לאחר ערבית, הוא החל לחוש שלא בטוב. הוא נכנס לבית הכנסת של סטולין בבארא-פּארק. קראו לאמבולנס עם רופא, אך הרב מיד הלך לעולמו. הלוויה תהיה ב-12 בצהריים מאנשי ספרד, השדרה ה-14 ברחוב 45 בברוקלין.
הרב קוטלר הלך לעולמו ביום חמישי ה-29 בנובמבר 1962.
כעבור ארבעה ימים, ביום שני ה-3 בדצמבר, הגיעה קבוצה של עשרה יהודים לבית הקברות "בית ישראל". אחד מהם, ראובן סביץ', כִּיוון את הקבוצה אל עבר מקום קבורתו של הרב הלל בישקו. בראש הקבוצה היה הרב יצחק הוּטנר, ראש "ישיבת רבינו חיים ברלין" בברוקלין. בעָמדם לפני הקבר סיפר הרב הוטנר כי הרב אהרן קוטלר ביקש ממנו שלאחר מותו, ולפני הקבורה, יעלה לקברו של הרב בישקו ובמניין אנשים יבקש ממנו מחילה.[32]
אכן, לווייתו של הרב קוטלר נערכה ביום ראשון ה-2 בדצמבר, ובערבו של אותו היום הוטס ארונו לישראל. הרב הוטנר הקפיד לקיים את בקשת הנפטר, עוד בטרם הקבורה בהר המנוחות בירושלים ב-4 בדצמבר.[33]
סיכום
מי אפוא היה הרב הלל בישקו – האיש שהחזיק כספית את תנועת תפארת בחורים בליטא, עמד בראש תנועת תפארת בחורים העולמית, הביא את רעיון ה"כוללים" לאמריקה, והיה מייסדו ומנהלו הראשון של "בית מדרש גבוה" בלייקווד, וגם האיש שנושל באופן מכוער מהמוסד שהקים, ושמו נמחק מההיסטוריה של מוסד זה - אחד המוסדות התורניים החשובים ביותר בדורנו?
לאחר בחינת כל הנתונים שבידינו, עולה מהם תמונה ברורה: לפנינו דמות אחת ויחידה – היא הלל בישקו היא יצחק הלל שטיין-בישקו. מלבד הדמיון בין התמונה המשפחתית של איצֶה (יצחק הלל) שטיין ובין תמונת הרב הלל בישקו, והעובדה שמייסדו של הכולל בווייט פליינס היה י. הלל בישקו, ושבעליותיו לתורה בבית הכנסת שלו בניו יורק נזכר אביו בשם שאול, גם השד"ר של "כולל קובנה" ובה בעת השד"ר היחיד של תפארת בחורים באירופה, הרב הלל בישקו, חתם על כמה ממכתביו בשם יצחק הלל בישקו או בראשי תיבות יה"ב.[34]
אם כן, כיצד מיישבים את העובדה ששמות ההורים בשתי הופעותיו של איש זה שונים – שאול שטיין ומרים ז'מודז'יאק בלכוביץ' שבפלך מינסק ויצחק בער בישקו וחיה ציפה ברמסון בסֵייני שבפלך סובלק? יתרה מזו, הגיל של האיש עצמו שונה בשתי ההופעות – יליד 1886/8 בלכוביץ' ויליד 1881 בסייני.
השוני הזה נעוץ בשינוי שם המשפחה. שינויי שם בקרב יהודי האימפריה הרוסית לא היו נדירים, ונועדו להתחמק משירות בצבא הרוסי האנטישמי. אחד הפתרונות הנפוצים היה אימוץ שם משפחה של הורים שלא היו להם בנים. לא זה היה המצב במשפחת בישקו המאמצת, ובכל זאת הדבר קרה (את ההסבר המורכב העברתי לנספח, למי שירצה להתעמק בעניין). וכך אירע שיצחק הלל שטיין, שכבר בגיל 15, בראשית המאה ה-20, פעל להקמת חברות תפארת בחורים, הפך מתוך אילוץ ל"הלל בישקו", אך מלבד שינוי השם נשמר אופיו, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הוא היה ממייסדי תפארת בחורים בליטא, והאיש שהחזיק את התנועה מבחינה כלכלית.
בעקבות מלחמת העולם השנייה והפגיעה הקשה ביהדות מזרח אירופה, אף כי היקף הפגיעה לא היה אז ידוע במלואו, חש הרב הלל בישקו בנחיצות להציל את עולם התורה ולא להסתפק בקירוב צעירים שהתרחקו מהמסורת. לשם כך הוא ראה לנכון לגדל את מורי התלמוד של הדור הבא בקרב יהדות אמריקה באמצעות ייסוד הכולל הראשון בווייט פליינס ולאחר מכן בלייקווד, וכסולַק משם, הוסיף לפעול להקמת כוללים וישיבות, ולהפצת תורה ויראה.
כשכתבתי במאמרי ב"ציון" על 80 הביקורים שיזם הרב הלל בישקו בעיירות ליטא בשיא המשבר ב-1934, כשלמרכז לא היה כסף אפילו לקניית בולים כדי לשלוח מכתבים, ציינתי שההתנהגות שלו הייתה תמוהה מאוד בעיניי. תופעה דומה גיליתי אצל ראשי הישיבות, ובספרִי "כצור חלמיש" גם כן תהיתי על הנהגתם, שבשעה שישיבותיהם היו במשבר כלכלי חריף הם לא נמנעו מלקבל תלמידים חדשים (שלא שילמו שכר לימוד אלא קיבלו תמיכה חודשית מהישיבה!). והנה כמו שהישיבות הליטאיות לא קרסו אלא אף הוסיפו תלמידים, גם הרב הלל בישקו בהתנהגותו הלא-מתפשרת מול המציאות הכלכלית, הצליח לקרב שליש מהצעירים החילוניים של ליטא למסורת ולדת.[35]
אפשר אפוא לראות ברב בישקו מגָלומן במובן החיובי: לא היו לו גבולות רציונליים, והוא עשה מעשים שאדם מן היישוב לא היה מעז לעשות, ולמזלו הוא גם הצליח. והגם שבמקרה של "בית מדרש גבוה" בלייקווד הוא נכשל מבחינה אישית, היוזמה שלו להקמת מוסד זה הייתה לבסוף לסיפור הצלחה גדול מאוד.
ברי שהרב אהרן קוטלר חש נקיפות מצפון כלפי הרב הלל בישקו, מייסדו ומחזיקו של "בית מדרש גבוה", אך מסיבותיו-הוא מצא לנכון לבקש מחילה על סילוקו המביש רק לאחר מותו. דומה שיפה יעשו ראשי "בית מדרש גבוה" בלייקווד אם יעלו שנית על קברו של הרב בישקו, ויבטיחו לו כי לפחות את שמו יחקקו באותיות של זהב על קירות מוסדם היקר והחשוב.
נספח
ברישום של גברים יהודיים שנעשה בפלך מינסק בשלהי שנת 1874, העריך הרַשָּם את גיל הגברים במשפחת שטיין כך: האב מתתיהו – 34, הבן שאול – 7 והבן הקטן זלמן – 5.
שאול התחתן עם בת המקום מרים זְמוּדז'יאק (שם משפחה זה היה נפוץ בייחוד בעיירה לכוביץ', על-פי תעודות ארכיוניות).
ברשימת הילדים של זוג זה שבידי המשפחה, מופיע הבן הראשון יצחק הלל ב-1.6.1881. אחריו בת נחמה-רשֶה ב-1892, ולאחריה עוד אחים ואחיות עד 1911 (הפרש של 30 שנה בין הראשון לאחרונה).
תאריך הלידה של יצחק הלל חריג הן בין אחיו והן בגלל גיל אביו; שאול שטיין שנולד בערך ב-1867, היה צריך להיות בן 14 בלידת בנו. הדבר כמובן לא סביר.
אם נניח ששאול שטיין התחתן בגיל 18, דהיינו בשנת 1885, כי אז יצחק הלל נולד ב-1886, שנה קרובה יותר ללידת אחותו הראשונה (1892). יכול להיות שביניהם נולדו עוד תינוקות שמתו או ששנת הלידה של יצחק הלל הייתה עוד יותר קרובה לאחותו, למשל 1889 (על כך אדוּן בסוף). אולם האירועים שלהלן מכריחים אותנו כרגע להניח ששנת הלידה שלו היא 1886.
ב-1897 נשלח אחד הר"מים של ישיבת סלבודקה, הרב איסר זלמן מלצר, להקים סניף של הישיבה בסְלוּצְק שבפלך מינסק. הוא הגיע לשם עם 14 תלמידי סלבודקה (שכונו "הי'ד החזקה"). לישיבה חדשה זו הצטרף באותה השנה בחור בן 16, יוסף אליהו הנקין.
על-פי מסורת משפחתית, יצחק הלל נדד גם הוא לסלוצק כדי ללמוד בישיבתה. אם נניח שהגיע לשם בגיל 15, כי אז היה זה ב-1901. האם יכול להיות שכבר באותה השנה הוא עבר לישיבת-האם סלבודקה שבפלך קובנה? כך לפחות אפשר להסיק מהאירועים האלה:
בווילקומיר התגורר הסוחר האמיד חיים בן הלל בישקו, יליד 1836. אחד מבניו היה יצחק בֶּר, יליד 1856. בן זה התחתן ב-1877 עם חיה ציפה בְּרמסון מהעיירה סֵייני בפלך סובַלק בצפון-מזרח פולין, והשתקע שם. בין הילדים שנולדו לו שם היה גם הלל, ב-12.5.1880.
ברשימת משפחות בווילקומיר של שנת 1874, הלכו והוסיפו רַשָּמים שמות ילדים ואירועים מאוחרים יותר. כך נרשם הבן הלל בישקו כיליד 1881, ולצד שמו צוינה הערה: "נרשם מחדש בעיירה אוּשְפּול שבפלך קובנה ב-1901". האם מדובר באותו הלל, בן של משפחת בישקו, או במישהו אחר שלקח את זהותו, כי הבן עצמו אולי לא נשאר בחיים (אף שלא מצאתי תעודת פטירה שלו)?
ב-1905 מת יצחק בֶּר בישקו, וחיה ציפה בישקו אלמנתו נשארה ראש המשפחה. במלחמת העולם הראשונה היא תיאלץ לנדוד לפלך מוהילֵב בגלל הגירוש הכפוי של היהודים.
מסורת משפחתית מספרת שיצחק הלל שטיין ברח מהגיוס לצבא, כמו שרבים עשו באותה העת. האם לצורך כך הוא שאל את הזהות של הלל בישקו? אם כן, כי אז היה צריך לשנות כמה שינויים בשמו. במשפחת שטיין נהגו לקרוא לו איצֶה. הוא היה צריך לזנוח שם זה משני טעמים: "אביו" החדש היה יצחק בר (ולא יכול להיות שאב ייתן לבנו שם זהה), והבחור שהוא בא במקומו היה "הלל" בלבד. לפיכך הוא זנח את שמו הראשון "יצחק-איצה" ונותר עם "הלל". הוא גם היה צריך לאמץ את שנת הלידה של אותו "הלל", ולפיכך מאז הוא היה יליד 1880 או 1881.
אם אמנם למד הלל בישקו בישיבת סלבודקה, כי אז היה בה עד ל-1912, שנת חתונתו. אכן, בשלהי 1911 נרשם בישיבה תלמיד אחד מאושפול (אין רשימת שמות). יתרה מזו, תעודת מחזור של ישיבת סלבודקה מתרע"ד (1914) נמצאה אצל משפחת שטיין!
הוא התחתן ב-1912 עם שרה גיטל פודְזובסקי שהתגוררה בעיירה וילקי בפלך קובנה (מקור משפחתה בעיירה גרינקישוק שבפלך קובנה; פודזובסקי הוא שם משפחה ייחודי בליטא, וקשור רק לגרינקישוק). הוא נרשם כהלל בן יצחק בר, תושב אושפול.
לפי תעודת החתונה היה הפרש גילים גדול בינו ובין כלתו, שכן לפי תעודה זו הוא נולד ב-1881. אולם אם נתחשב בעובדות המדויקות יותר, דהיינו שהוא יליד 1886, כי אז הוא היה גדול מכלתו ב-3 שנים בלבד – הפרש סביר מאוד.
כדי להתחתן כדת וכדין הוא היה חייב לרשום בכתובה את כל הפרטים המדויקים שלו. אולם כנראה, כדי לשמור על סיפור הכיסוי שלו, הוא גם יצר לעצמו גרסת כתובה חלופית (לא ברור לשם מה? מי דרש זאת ממנו?). לפיכך הוא מחק את השם "יצחק" והשאיר רק "הלל", ושינה את שם אביו משאול ליצחק בר. כל שאר הפרטים בכתובה היו מדויקים בשתי הגרסאות.
לזוג הצעיר נולדו שלושה ילדים:
אהרן ב-1913 בווילקי.
שיינה ב-1917 במינסק (שם התגוררו בעקבות גירוש יהודי פלך קובנה ב-1915).
שאול יהודה ב-1918 בווילנה (המשפחה כנראה ברחה, כמו רבים אחרים, ממינסק לווילנה בעת המלחמה הקשה בתחילת 1918, כשהגרמנים תקפו את רוסיה וכבשו ערים גדולות).
ב-1939 נעשה רישום של המשפחה לצורכי גיוס. לפי רישום זה היה הלל יליד 1889![36] בנו שאול יהודה היה תלמיד בישיבת טלז (ורשום שהוא היה בעל פטור מגיוס עד 1.9.1940).
הבת האחרונה שנולדה למשפחת שטיין הייתה דובה שטיין, ילידת 1912. על-פי עדות בנה, אחיה יצחק הלל אימץ אותה. זו אולי הסיבה שהיא נקראה מאז (על-פי תעודת החתונה שלה) דוֹבֶּה בישקו בת יצחק בר ומרים זמודז'יאק (יצחק בר בישקו הלך לעולמו ב-1905, ולכן ברור שהיא לא יכלה להיות בתו; באמת היא הייתה הבת של שאול שטיין ומרים זמודז'יאק). היא התחתנה בקובנה ב-1939 עם זלקין רייבשטיין.
עדיין יש לא מעט שאלות: מדוע נדרשתי למתוח את תחילת הפעילות של הלל בישקו לתאריך מוקדם כל כך בחייו? הייתי מעדיף לקבל את הרישום שנעשה בקובנה ב-1939, ושלפיו הלל בישקו נולד ב-1889. שנה זו קרובה יותר ללידת אחותו נחמה-רשה ב-1892. נבחן את האירועים על-פי תיארוך זה:
במקרה זה, הוא היה מגיע לסלוצק בגיל 16 ב-1905.
בתעודת החתונה שלו רשום שהוא בא מאושפול; לא ברור איך בחור ממשפחת שטיין מתגלגל מפלך מינסק לפלך קובנה, ולעיירה אושפול. זה לא פשוט בכלל. השינוי בשם המשפחה הוא שעשוי להסביר את התזוזה הגאוגרפית הזאת. אולם מדוע הוא בכלל הגיע לפלך קובנה? מה הוא חיפש שם? הסיבה היחידה שבחור באותה התקופה, בן ישיבת סלוצק, יגיע לפלך קובנה היא רצונו ללמוד בישיבת-האם, סלבודקה. והוא מגיע לסלבודקה בגיל 18, ב-1907. אבל אז מתקרב גיל הגיוס והוא צריך לדאוג להיפטר מהגיוס. לשם כך הוא מחפש זהות שאוּלה. אולי בעקבות המלצה של חברים מהישיבה, הוא מוצא זהות שאולה של הלל בישקו, בן למשפחת יצחק בר בישקו המנוח.
הבעיה היחידה בתיאור זה היא שברישום המשפחות מ-1874, הערה ליד השם הלל בישקו ציינה שהוא נרשם מחדש באושפול ב-1901. הדבר מחייב אותנו להביא את הבחור לסלבודקה בשלב מוקדם יותר, לא ב-1907 אלא ב-1901! הדבר אפשרי, אך קצת "לחוּץ מדיי".
עם זאת, כדאי לשים לב שבריאיון עמו בג'ואיש כרוניקל ב-1937, הוא טען שכבר מגיל 15 הוא דאג להקמת חברות תפארת בחורים. כלומר, הוא היה פעיל בגיל 15, שבעינינו נראה צעיר מאוד.
אולם אז מתעוררת כמו מאליה השאלה לשם מה היה צריך יצחק הלל שטיין לשנות את שמו כבר בגיל 15? והרי היה לו עדיין די והותר זמן עד לגיל הגיוס?!
אכן, שאלות נוקבות נותרו בלתי פתורות.
[1] על-פי עדותו של האחיין שאול שטיין (הבן של מרדכי בן שאול שטיין), ההורים של יצחק הלל מתו בגיל צעיר מאוד.
[2] א' כּהן, 'תּ.ב. אין סלאבאדקע (זכרונות, אײַנדרוקן און שטימונגען)', צום יוגנט, 1 (ניסן תרפ"ח), עמ' 6 (תרגום מיידיש).
[3] זבולון פורן (עורך), ספר הזכרון לקהילת יורבורג, ליטא, עמ' 303. עיירה זו לא נזכרה בהתכתבויות של הרב בישקו עם מנהלי תפארת בחורים. כאשר היה חוזר מחו"ל, הוא נהג להתגורר בעיירה ציטֵוְויָאן.
[4] אברהם שמולובסקי, 'מעשים מפתיעים ביורבורג', שם, עמ' 339.
[5] עמנואל רייבשטיין סיפר שדודו היה בעל מפעל לסוכריות ובו בזמן שימש זמן קצר רב בעיירה קטנה. הוא שיער שהאישה היא שניהלה את המפעל.
[6] באחד ממכתביו לאריה ליב פאקטר (מכתב שהופיע במכירה פומבית מס. 88 של "קדם" מ-6.9.22) צוין מקום מגוריו: יורבורג. לפי התאריך החלקי במכתב (יום א', י' למ"ט מונים) ואזכור ביקורו בלונדון ודבר פעילותו למען ה"כולל", בלא ציון תפארת בחורים, הדבר היה ב-1928 ולכל המאוחר ב-1929. האם התגורר בה גם בשנות ה-30 או שמא רק דאג לצד הרוחני שבה, כדאגתו לשאר העיירות בליטא, זאת אי-אפשר לקבוע בוודאות. ראו בהערה 3 על מגוריו בעיירה ציטוויאן.
[7] שד"ר – שליח דרבנן, כלומר שליח למטרת איסוף כספים.
[8] לפי מכתב הרב בישקו לאריה ליב פאקטר מכ"ה בניסן תרפ"ח, 15.4.1928, מיורבורג, משתמע שהוא כבר הספיק להיות בלונדון ואולי אף בגרונינגן שבהולנד.
[9] ליהודי בירמינגהם הייתה היכרות עם פעולות "תפארת בחורים", שכן בעיר התקיימה למן שנת 1918 חברה בשם זה, שבה הושמעו הרצאות בענייני יהדות.
[10] התרומות משרה פורטוגל היו בין 2 ל-5 לי"ש, ורק פעם אחת הגיעו ל-7 לי"ש. הד למצב המרכז נמצא בעדויות שכמה מחבריו לוו כספים כדי לממן את הוצאותיו, ובחורים מחברת סלבודקה, עובדים עניים, אף הִלוו 2–3 ליט כל אחד להוצאות השוטפות הבסיסיות ביותר שלו, ובהן רכישת בולים למכתבים.
[11] דוא"ל שלי מ-4.6.20.
[12] 'דער "תפארת-בחורים" מיטינג אין לאנדאן', צום יוגנט, 10–11 (טבת תרצ"א), עמ' 24.
[13] לימודים אלו לא נמשכו זמן רב, שכן הבן לא הצליח להאריך את תקופת האשרה בפולין.
[14] החברות באנגליה נבדלו מאחיותיהן הליטאיות בתדירות הלימוד. בדרך כלל למדו בהן רק בערבי שבת ובשבתות עצמן. יצוין שכבר בשנת 1914 ייסד הרב צבי פָרְבֶּר (1879–1966) בשכונת רבנותו בלונדון חברת "תפארת בחורים" ללימודי תורה ויהדות; על חברה ותיקה אחרת בבירמינגהם ראו לעיל, הערה 9.
[15] המייסד דוד דריין פנה לחפץ חיים בבקשה שישלח לגייטסהד מתלמידיו, והוא שלח שני רבנים: נחמן לונדינסקי ואליעזר קאהן, שניהם בוגרי נוברדוק. על נייר המכתבים של "בית מדרש גבוה" הוכתר הרב בישקו גם בתואר מייסד ישיבת "בית יוסף" [=נוברדוק] בגייטסהד. אולי קרבתו זו לתנועת נוברדוק היא הסיבה ששלח את בנו לישיבת פינסק הנוברדוקאית.
[16] הרב דסלר הגיע לאנגליה ב-1927/8 והיה רב בית כנסת באיסט אנד של לונדון. בתחילת שנות ה-30 הוא החל לשמש רב בבית כנסת בדלסטון ברובע האקני שבצפון-מזרח לונדון.
[17] בוועידה הכלל-ארצית השנייה של תנועת תפארת בחורים ציין היושב-ראש הרב איסר וייסבורד כי תשעים אחוז מהכנסות התנועה הושגו באמצעות הרב בישקו. הרב מיכל פוּן אף התבטא בשנת 1934 "כי הכסף [של התנועה] הוא רק על כתפיו של השַמָּש [= הרב בישקו]" (גלויתו אל המרכז מכ' לעומר תרצ"ד [הארכיון הליטאי המרכזי {=אל"מ}, 1143/1/1-275]).
[18] מ"ה, '"תּפֿארת-בחורים-הצעיר"', צום יוגנט, 17 (מרחשוון תרצ"ו), עמ' 15.
[19] ויזת ההגירה שלהם הונפקה בבלפסט ב-19.7.40. הם הפליגו באנייה מליברפול באוגוסט 1940, והגיעו לאליס איילנד ב-12.8.40.
[20] Burlington Daily News, March 22, 1946. יש עדויות שתחילה הוא הקים את הכולל הזה בוויליאמסבורג שבניו יורק, אך אין לכך סימוכין ברורים.
[21] התלמידים הראשונים בכולל היו הרבנים נתן וכטפוגל, שמואל שכטר ומרדכי יפה. אליהם הצטרפו הרבנים הרשל גינויער, יצחק הופמן, אשר כץ, ואולי גם מנחם מניס מור, דוד הירשקוביץ, שמחה זיסל ליוואוויץ' וזיידל לשינסקי.
[22] מסמך מי"ב בסיוון תש"ב (בחזקת ג'ק מיולר).
[23] מסמך 'פרטי כל התנאים והדברים שנדברו והותנו ביסוד בית המדרש גבוה, כולל לאברכים אשר בווייט פליינס, נ.י.' מסיוון תש"ב (בחזקת ג'ק מיולר).
[24] שם.
[25] מסמך Program Summer 5702 (מנחם מענדיל יוסף זאקס, כתבי רבי מענדיל, עמ' רצט).
[26] בדוא"ל שלי מ-8.5.20.
[27] הרבנים נתן וכטפוגל, הרשל גינויער, יצחק הופמן ואשר כץ (על-פי רשימת התלמידים מקיץ 1943, בבלוג של הירשל ציג, 24.7.2015).
[28] כערכו של בית פרטי באותם הימים.
[29] מודעה משנת תש"ט שפרסם הרב יעקב דוב מילר ב-16.2.23 בפורום אוצר החכמה "ר' הלל בישקא מייסד בימ"ד גבוה – המגיד מקיידאן".
[30] בעיתונים The Minneapolis Star, October 1946; The Wilkes-Barre Record, May 17, 1946. כן צוין שהוא ארגן את בית מדרש עליון בספרינג וֵלי שבניו יורק.
[31] 'הרב ר' הלל בישקא פּלוצלונג געשטארבן לויה הײַנט', דער טאג-מארגען זשורנאל [ניו יורק], 28.3.1960, עמ' 6.
[32] על-פי עדות ראובן סביץ' (אתר קברים, הרב הלל בישקו, 25.5.2010) ביקש זאת הרב קוטלר שנים רבות לפני מותו, ואילו לפי עדות דוד כהן (למרטין מ-8 במאי 2020), חניך ישיבת רבינו חיים ברלין שגם כן נכח במעמד המחילה, ביקש זאת הרב קוטלר בגסיסתו. ודומה ששתי העדויות עשויות להתקיים.
[33] ניו יורק טיימס, 3 בדצמבר 1962; חרות, 5 בדצמבר 1962.
[34] במכתביו אל הנדיב אריה ליב פאקטר בהולנד (שהוצגו במכירה פומבית מס. 88 של "קדם"; ראו לעיל, הערה 6), הופיעו חתימותיו: "יצחק הלל בישקא", "יה"ב"; "יה"ב השמָש"; "יה"ב השמָש דכולל". גם באוסף תפארת בחורים בארכיון המרכזי בליטא, נמצא מכתב שעליו חתם הרב בישקו בכינוי "השמָש" (במכתבו אל המרכז מח' בטבת תרצ"ד [אל"מ, 1143/1/9-71]), וכך גם הוא כונה בתנועה (גלוית הרב מיכל פון [ראו לעיל, הערה 17]).
[35] ראו מאמרי '"תפארת בחורים" – תנועת לימוד תורה לבני מעמדות העמלים בליטא בין מלחמות העולם', ציון פב, ד (תשע"ז), עמ' 474.
[36] ואכן, אחת מבנות משפחת שטיין, קרולין סֵייפֶרְט, שלחה לי סיכום משלה על הרב בישקו, ובו נכתב שהוא היה יליד 12 ביוני 1888!
חזור
© כל הזכויות שמורות לבן-ציון קליבנסקי