גיטה לנגלבן-קליבנסקי (1923–2015) נולדה בעיר קובנה, בת בכורה לאברהם ומלכה לַנְגְלֶבֶּן. למדה בגימנסיה העברית ע"ש שוואבֶּה והצטיינה בלימודיה. עם הכיבוש הסובייטי של ליטא, הצטרפה למחתרת הציונית המקומית. ביוני 1941, באמצע בחינות הבגרות, גורשה בידי הסובייטים מביתה, ושולחה עם משפחתה לשש-עשרה שנות גלות בסיביר, מהן שמונה שנים בעבודות פרך בחצי-האי ביקוב-מיס שעל גדות אוקיינוס הקרח הצפוני.

גיטה נישאה בביקוב-מיס לאסיר-ציון מנחם קליבנסקי, וביתם היה למוקד של ציונות ומסורת לבני הדור הצעיר. ב-1956 שוחררו גיטה ומנחם מגלותם, התיישבו בווילנה, ומשם החלו ללחום בנחישות למען העלייה לארץ עד לקבלת היתר היציאה המיוחל מברית המועצות ב-1969.

גיטה התאקלמה מהר מאוד בישראל הודות לעברית המצוינת שבפיה, וזכתה לעסוק בבניין הארץ ובהפרחת שממותיה בעבודתה המגשימה ורבת השנים במחלקת תשתיות, כבישים ופיתוח של משרד הבינוי והשיכון.

ב-2013 הספיקה להוציא לאור את סִפרה מירכתי צפון, ובו זיכרונותיה רחבי-היריעה מליטא ומסיביר. במותה השאירה אחריה בן ובת, נכדים ונינים.